האם פיצויים בגין עוגמת נפש באמת פטורים ממס?

ההנחה הרווחת היום שהיא שפיצוי שניתן בגין נזק של עוגמת נפש איננה חייבת במס, טענה זו הופרכה לאחרונה לאחר שפורסמו שתי פסקי דין משמעותיים( פס"ד שחף ,פס"ד בן אנוש) שהוכיחו להפך מהחשיבה הרווחות בקרב בני האדם, בפרט כאשר מדובר ביחסי עובד ומעביד.

לא מעט מהאנשים מחליטים להגיש תביעה לבית הדין לעבודה בגין המעסיק שאצלו היו מועסקים.

הסיבות לכך הן רבות – זכויות המגיעות על פי חוק ולא ניתנו לעובד כגון: דמי הבראה ,פדיון ימי חופשה, שכר שעות נוספות. כמו כן ישנם סיבות אחרות שהן עילה לתביעה כנגד המעסיק כגון: פיטורין שלא בצדק לאחר המון שנים במקום העבודה וללא התרעה מוקדמת , יחס לא מכובד ופוגעני מצד המעביד אפליה על רקע גזעני , הטרדה מינית והרשימה עוד ארוכה. הסיבות האחרונות שהובאו לעיל הן עילה לפיצויים בגין עוגמת נפש שנגרמו לעובד אם זה מצד פגיעה בכבודו , במעמדו ,בשמו הטוב ובדימויו העצמי של העובד, כמו כן עוגמת נפש יכולה להיגרם כתוצאה מאובדן הכנסות , ביזוי האדם למול הבריות ובסבל החברתי והאישי שהעובד חווה.

לפני הגשת התביעה לבין הדין לעבודה מנסים הצדדים להגיע לידי הסכם פשרה שימנע את ההליכה לבית דין לעבודה. יש לזכור שעד היום לפי פס"ד שונים ההלכה הרווחת הייתה שפיצוי בגין עוגמת נפש פטור ממס הכנסה לפי סעיף 9(7) לפקודת מס הכנסה. סעיף 9(7) קובע "כול סכום הון שנתקבל כפיצויים כוללים על מוות או חבלה פטורים ממס , לפי לשון החוק הסעיף מתייחס לנזק פיזי אולם הפרשנות הרחבה ללשון החוק מגדירה גם נזק נפשי כדוגמת עוגמת נפש כחלק מלשון החוק המדובר.

ככלל פיצויים שעובד מקבל ממעבידו לשעבר נחשבים כהכנסה חייבת מפני שהינם שכר עבודה לכול דבר ועניין. אולם ישנם פיצויים שאינם מיוחסים ליחסי עובד ומעביד ולכן יכולים להיכלל בטענה של עוגמת נפש. יש לציין כי העובדה שעובד ומעביד מגיעים להסכם פשרה , וחלק מהסכום מיוחס לעוגמת נפש לא בהכרח תשכנע את רשות המיסים לקבל את הכרעת הצדדים ולפטור ממס את סכום הפיצוי. טענת עוגמת נפש שנגרמה כחלק מיחסי עובד מעביד הגיעה לפתחו של בית המשפט לא מעט פעמים. בתי המשפט לא במהרה ששים להסכים עם דעת העובד הטוען לחלק מסכום המתקבל כפיצוי בגין עוגמת נפש.

מקרה זה התרחש לפתחו של ביהמ" ש בפס"ד "משה שחף אשר ניתן ביום 05.09.18.

משה שחף החל לעסוק משנת 1997 בתחום קרנות הון סיכון , הן כשכיר והן כנותן שירותי יעוץ כעצמאי.

בשנת 2007 הודיע שחף לקרנות על סיום ההתקשרות איתם. בשנת 2009 לאחר שלוש שנים של דין ודברים הגיש שחף 2  תביעות כנגד הקרנות. תביעה אחד בתור עבודתו כשכיר אצל הקרנות הוגש לבית הדין לעבודה, כתב תביעה שני בתור עבודתו כעצמאי הוגש לבית משפט השלום. התביעות הופנו להליך גישור ובהליך זה נחתם הסכם פשרה ובמסגרתו סוכם כי הקרנות ישלמו לשחף סכום כולל של 1,150,000$ לפי החלוקה הבאה:

• 150,000$ בגין ויתור על מניות חברת הניהול.
• 500,000$ בגין עוגמת נפש.
• 500,000$ בגין חלקו של שחף בדמי הצלחה ורווחי הון של הקרנות או תאגידים קשורים ובגין ויתור על זכויות עתידיות.

עמדת פקיד שומה גוש דן הייתה כי יש לקבוע את כול ההכנסה כהכנסה פירותית החייבת במס שולי, חלק מההכנסה יסווג כהכנסת עבודה וחלק יסווג כהכנסה מעסק או משלח יד. פקיד השומה לא קיבל את עמדת שחף כי סכום של 500,000$ הם פיצוי שניתן בגין עוגמת נפש שנגרמה לשחף.

שחף טען כי יש לתת ביטוי להסכם שנחתם עם הקרנות ואשר קיבל פס"ד בשתי ערכאות שיפוטיות כי הפיצוי ע"ס 500,000$ סווג כפיצוי בגין עוגמת נפש.

בית המשפט נימק את סברתו – "אין הגיון שהמערער (שחף) יקבל פיצוי של 500,000$ בגין עוגמת נפש, בגינו כלל לא ביקש פיצוי בכתב התביעה". עוד קבע בית המשפט כי שחף גילה חוסר עקביות בטענת עוגמת הנפש, בתחילה טען משהו אחד ולבסוף שינה את גרסתו. טענה נוספת שנאמרה ע"י בית המשפט היא שאם שחף היה מגלה כי הוא אינו זכאי, מסיבה כלשהי, לתשלומים  אותם תבע, לא סביר להניח כי היה מקבל פיצוי בסכום של חצי מיליון דולר רק בשל העובדה שחל עיכוב במסירת הנתונים.

ניתן לומר בנוסף שכאשר מוגשת תביעה לבית המשפט , ובסופו של דבר התביעה נסגרת בהסכם פשרה בסכום נמוך מזו שנקבע , אז ההגיון הבריא אומר שהתובע מסכים לסכום התביעה אותו תבע.

במידה והתובע היה עומד על כך שמגיע לו פיצוי בגין עוגמת נפש שלא במסגרת יחסי העבודה אזי התביעה לא הייתה מסתיימת בהסכם פשרה אלא בהחלטה שיפוטית.

בסופו של דבר בית המשפט פסק כי לא הוכח בראיות ברורות ובמסמכים מאמתים כי המהות האמיתית של הפיצוי הוא בגין עוגמת נפש. על כן ערעורו של משה שחף נדחה ע"י בית המשפט.

יש לציין כי נדירים המקרים שבהם בתי המשפט מסווגים פיצויים בסכומים גבוהים כפיצויים שנגרמו בגין עוגמת נפש. אפשר לומר בצורה בהירה כי סיווג תשלום בין הצדדים בהסכם פשרה לא מחייב את רשות המיסים וכול שכן את בתי המשפט. שכן קביעת הצדדים את אופן סיווג התשלומים בשם כזה או אחר אינו משנה את מהותם האמיתי של כספים אלו, שכן הצדדים היו רשאים להגדיר בינם לבין עצמם כול סכום העולה על רוחם כפיצוי בגין עוגמת נפש.

ולכן כדאי והכרחי הוא כי סיווג רכיב הפיצויים כעוגמת נפש יהווה ראש נזק ברור ומפורש בכתב התביעה ולאורך כול ההתנהלות בין הצדדים כבר בהליך האזרחי ותאושר על ידי מסמכים מאמתים. כמו כן ישנה חזקה שאומרת שכול עוד לא הוכח אחרת ,כול תשלום המשולם כחלק מיחסי עובד מעביד מהווה הכנסת עבודה. חשוב להבהיר את עמדת בית המשפט ולקחת עמדה זו כקו מנחה בהסדרי הפשרה השונים. בית המשפט ציין כי על בתי המשפט לעמוד כחומה בצורה מול הסדרי הפשרה הנחתמים בין הצדדים , שמהם עולה תמונה ברורה של עסקה מלאכותית שמטרתה הברורה הימנעות מתשלום מס.

עוד ציין בית המשפט  כי במקרים בהם יוכח כי הפיצוי ניתן בגין פגיעה אישית באדם עצמו שאינה קשורה בהכרח למקום עבודתו וליחסי עובד מעביד אשר לא באה לפצות על אובדן הכנסה כגון:

לשון הרע, הטרדה מינית , פגיעה בשם הטוב, במקרים אלו ניתן יהיה להגדיר כי פיצוי בגין עילות אלו לא יהוו הכנסה בידי העובד ולכן יהיו פטורים ממס.

שאלה נוספת שעולה היא האם הפרשי הצמדה וריבית שנכללים כחלק מהפיצוי בגין עוגמת נפש חייבים במס? תשובה לכך מצאנו בפס"ד "דוידוביץ" , שם בית המשפט ציין שהפרשי הצמדה וריבית שנובעים מפיצוי בגין עוגמת נפש פטורים ממס.